ביקורות / תגובות / המלצות לסרט

סרט מעולה למי שמתעניין בטהרן של 2009 מנקודת מבט של הצעירים. הסרט עמוס במוסיקת רוק - הסאונד מעט מחתרתי, אבל לא צורם, וזה כמו גם הצילום הלא מלוטש מוסיפים תחושה של "שידור חי" למאורעות. מי שלא אוהנ מוסיקת רוק, עלול שלא להינות. גם אין מה לחפש עלילה מיוחדת. הסרט עוסק יותר בתיאור המציאות המאוד מיוחדת של הצעירים. הסרט עשוי היטב, ומעביר היטב את התחושה שהוא רוצה להעביר, אבל לא מתאים לכל אחד.

סרט מעניין, מתאים למי שאוהב סרטים מוזיקלים, זרים ומעניינים. ראיתי את הסרט בשני חלקים, צפייה ברצף קצת מעייפת אחרי שעה. אבל הסרט שווה, לוקוח אותך למקום אחר,המוזיקה, השפה, הנופים, הצילום של הסרט גם מחתרתי כזה.

סרט נוסף של הבימאי הכורדי- איראני בחמאן גובאדי "צבים יכולים לעוף", זוכה פרס מיוחד של חבר השופטים בפסטיבל קאן 2009. כמו קודמו הסרט מתאר מציאות חיים קשה ללא כחל ושרק. הפעם לא מדובר רק בהישרדות אלא באמירה נוקבת כלפי השלטון האיראני והמגבלות שהוא מציב לאזרחיו. סרטי כמעט תעודי, לא לכל אחד, מתנהל לאיטו (בעיקר בתחילתו). המוסיקה והמילים משתלבים עם תמונות של טהרן ומחדדים את המחאה, אלא שהשימוש בקליפים נעשה צפוף מדי ולעיתים נראה כמו נסיון תפירה גס. סרט לשוחרי הקולנוע האיכותי, האומנותי.

הצפייה ב"אף אחד לא מכיר חתולים פרסיים" הזכירה לי את "נאשוויל" משנות ה 70'. בשני הסרטים נרדמתי פעמים רבות... והתעוררתי בעיקר לקטעי המוסיקה. בשני הסרטים העלילה באה בעיקר לשרת את הרצף והקישור בין הקטעים המוסיקליים. זו של ה"חתולים הפרסיים" דרמטית יותר, שכן מעבר למרדף אחר הכרה המוסיקאים באיראן פועלים באווירה של רדיפה ודיכוי, תוך סיכנה לחירותם ואף לחייהם. עם זאת העלילה איננה חודרת לנפשם של הגיבורים, אלא מתמקדת בעיקר בבעיות ההפקה שלהם, ובמאמציהם להשיג אישור ליציאה לחו"ל. המוסיקה נעה על כל קשת הסגנונות של מוסיקה מערבית עכשווית. הטקסטים השיריים עוסקים באהבה בנאלית, במצוקות הנפש של הנוער ובמחאה פוליטית – צפוי ונדוש. מילה טובה מגיעה לצילומי החוץ של טהראן. הסרט מאפשר הצצה לעולם של השכבה הדקה של אינטלקטואלים פרו-מערביים בטהראן, אך ספק אם מעבר לכך הוא מציג תמונה מהימנה של החברה האיראנית. למרות גילי המופלג נהניתי מהמוסיקה, אך לדעתי יהנו מהסרט בעיקר צעירים חובבי מוסיקה וסקרנים.

סרט מקסים! מוזיקה טובה צילומים יפים של טהרן, מומלץ בחום!!

סרט טוב מאוד. מתחיל קצת משעמם, אבל משתפר מאוד ככל שהסרט מתקדם, ובהחלט משאיר טעם טוב בסוף. מזכיר יותר קולנוע אירופאי, למי שאוהב.

אף לא אחד שמע על חתולים פרסיים. צילומים מאלפים על טהרן: בחלקה כמו שדמיינתי ובחלקה מפתיעה. רוב הזמן הסרט הוא כמו מסמך תיעודי. לאחר שעה נמאס לנו, אולי גם בשל העובדה כי המוסיקה הזו היא של צעירים. סרט אולי חשוב אך משעמם.